כאשר אדם מתמודד עם בעיה חמורה, תגובתו הראשונה היא הלם והכחשה. הבעיה נראית פתאומית או הרסנית מדי מכדי שניתן יהיה להבין אותה או לקבל אותה באופן מיידי. מצב זה מופיע לעיתים קרובות כאשר הידיעה הקשה נמסרת באופן בלתי צפוי או בזמן לא מתאים, או כאשר האדם עצמו מתחיל להבין בהדרגה את חומרת המצב.

ההלם משמש כמנגנון הגנה, שמטרתו לרכך את עוצמת הזעזוע הרגשי. הוא מאפשר לאדם להתנתק זמנית מהרגשות החזקים ולהתארגן מחדש מבחינה מחשבתית כדי להתמודד עם הפחד או הלחץ הראשוני. לאחר שלב ההלם, מתחילה הכחשה מוחלטת, שבה האדם משכנע את עצמו שהבעיה אינה חמורה או שאינה קיימת כלל.

עם הזמן, שלב ההכחשה מתמתן, ומתחלף בהכרה חלקית של המציאות, אם כי ההתנגדות הפנימית עדיין קיימת. שלב זה חשוב, כיוון שהוא מסייע לאדם להסתגל למידע החדש ולהתחיל בהדרגה להתכונן לשלב הבא של העבודה הרגשית. התהליך מאפשר לאדם לעבור מצורת הגנה ראשונית לעיבוד רגשי עמוק יותר, שמכין אותו להתמודדות אמיתית עם הבעיה

כאשר אדם אינו יכול עוד להכחיש את המציאות, משתלטות עליו תחושות עוצמתיות של כעס, רוגז, קנאה וזעם. הוא שואל את עצמו: "למה דווקא אני?" או "למה זה קרה לי?" תחושת אי-הצדק הזאת יוצרת מתח פנימי שמתבטא לעיתים קרובות כלפי הסביבה

האדם עשוי להפנות טענות לאנשים קרובים אליו, גם אם אין להם כל אחריות למצבו. הכעס יכול להיות מופנה כלפי חברים, בני משפחה או אנשי מקצוע על פעולותיהם או חוסר פעולתם. לדוגמה, ייתכן שהאדם יטען שבני משפחתו לא תומכים בו מספיק, או ירגיש שאחרים מצליחים להתמודד עם החיים טוב ממנו

בשלב זה, התקשורת עם האדם הופכת למורכבת עבור הסובבים אותו. קרובים עשויים לחוות תחושות של עלבון, אשמה או חוסר אונים מול תגובותיו. עם זאת, חשוב להבין שהכעס אינו רק הבעת רגשות, אלא גם ניסיון להתמודד עם תחושת חוסר האונים

שלב זה מהווה חלק טבעי בתהליך ההסתגלות, שבו האדם מתחיל להתמודד עם רגשותיו באופן עמוק יותר ומפתח הבנה רחבה יותר של מצבו

בשלב הקבלה האדם משיג שלווה פנימית כשהוא מבין את הבלתי נמנע לאחר שחווה הלם, כעס, מיקוח ודיכאון. הרגשות העזים שככו, הפחד וההתנגדות נחלשו, ובמקומם מופיעים רוגע והשלמה עם המציאות. לעיתים קרובות האדם חש עייפות וחולשה, מחפש התבודדות, ממעיט בקשרים ומתמקד בדברים החשובים ביותר. זה אינו סוף המאבק, אלא תחילתה של הסתגלות פנימית

שלב הקבלה נעדר רגשות עזים, אך מלווה בהכנה לקראת המשך החיים. אליזבת קובלר-רוס מדגישה שגם בשלב זה האדם לעיתים נדירות מאבד תקווה

שלבי ההסתגלות אינם תמיד ליניאריים: ייתכן שהאדם יחזור לשלבים קודמים כדי לעבד ולהשלים תהליכים פנימיים. הקבלה הופכת לזמן של הכנה וסיום משימות חיוניות, שמאפשרות להתקדם הלאה בדרך חדשה ומאוזנת יותר

בשלב זה אנשים מתחילים לשאול את עצמם: "אולי השינויים הללו יכולים דווקא להועיל לי?" בהדרגה הם מתרחקים מההלם ומההתנגדות ומתחילים לנתח את היתרונות האפשריים. זהו שלב שבו מתבצע חשיבה פעילה על דרכי הסתגלות למציאות החדשה, בחינת תרחישים אפשריים ובחירת הדרך הטובה ביותר להתמודדות

זהו רגע שבו האדם מקבל באופן פנימי את הבלתי נמנע ומתמקד במציאת ההיבטים החיוביים בתוך השינויים. שלב זה מייצג מעבר מתגובה רגשית לאסטרטגיה תכליתית ומחזק את היכולת להתקדם בדרך חדשה